לפני כשנתיים, בעקבות ראיון שנתן המשורר נתן זך ובו הוא השמיץ את "האח הגדול" החליטו בהפקה לשים אותו ללעג, ובשיעור ספרות כחלק ממשימה, לימדו את השיר "מתה אשתו של המורה למתמטיקה שלי". השיר מורכב מ-2 חלקים. החלק הראשון, רובו סתום ומתמקד במשחקי מילים:
מתה אשתו של המורה למתימתיקה שלי.
אבוי לאשתו של המורה למתימתיקה שלי.
אבוי למורה למתימתיקה שלי עצמו.
מתה אשתו של המורה שלי למתימתיקה.
אבוי לאשתו של המורה שלי למתימתיקה.
אבוי למורה שלי למתימתיקה עצמו.
מתה אשתו
של המורה שלי למתימתיקה
אבוי לאשתו
של המורה שלי למתימתיקה
אבוי למורה שלי למתימתיקה
עצמו
החלק השני, שנכתב 40 שנה אחרי, מטיל אור על השיר:
מתה אשתו של המורה שלי למתימתיקה
מת גם המורה למתמטיקה עצמו
מתה המורה לטבע
מת המורה לספרות
מת המורה להסטוריה
מתה המורה לאנגלית
מת המורה לכמיה
מת המורה להתעמלות
מתו מנהל ומנהלת בית-הספר,
אלן ויאיר כ"ץ,
אסור להסתכל לאחור.
מאוד קל לשים את השיר ללעג, אבל במבט שני ושלישי, זה מתחיל לסקרן. מי הם אלן ויאיר כ"ץ?
ד"ר יאיר כ"ץ הקים באמצע שנות השלושים את "ה"בית הספר של היקים בחיפה - "תיכון חוגים". בית ספר זה, שהורכב מכיתות קטנטנות, ומכאן השם "חוגים", של עולים חדשים מגרמניה, גידל את מלח הארץ לעתיד. העולים, שהבינו שבמסגרות הקיימות של כיתות גדולות, ילדיהם לא יקבלו את החינוך הראוי ויתקשו בלימוד העברית, בנו מסגרת של "חוגי העשרה" קטנים, שבמסגרתה יכלו הילדים ללמוד. בבית הספר לימדו אושיות כמו ד"ר ברוך קורצווייל, חוקר עגנון הנודע. על תלמידי בית נמנתה גם דליה רביקוביץ המשוררת, ואישים כמו פרופ' יוסף קוסטינר, השופטת יהודית צור, והמשורר אברהם זיגמן.
אחרי מותה של אלן כ"ץ, שניהלה את בית הספר לאחר מותו של יאיר, בית הספר הפך לתיכון עירוני.
מי שרוצה להבין על מה נתן זך מלין, מספיק לקרוא את כותרת הכתבה הזאת או זאת.
חוץ מזה נראה לי שהחורף והאח הגדול מיצו את עצמם. זמן טוב לעזוב.
ואם כבר בענייני "האח הגדול", אז הנה דוד אבידן מקריא את השיר הנפלא שסער סקלי צוטט. "יפוי כוח".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה